תרצה ספיר נולדה בקיבוץ גת בשנת 1941. כשהייתה בת שש יצאה עם הוריה מרים ויעקב מאיוס לשליחות דיפלומטית-ציונית בפראג. ההורים העסוקים, דאגו לילדה הצעירה שלאחר הלימודים שיחקה, בין חורבות העיר, עם ערב רב של ילדים שנשארו בחיים לאחר המלחמה הגדולה ורשמו אותה ללימודי מחול בחוג לבלט. כשחזרו לקיבוץ, תרצה כבר דבקה במחול.

תרצה, כסמלת תרבות בצה”ל, הספיקה להמשיך בלימודי מחול ועם שחרורה החלה בהעלאת מופעים רחבי הקף בקיבוצה – גת. במופעים אלה הצליחה תרצה להעמיד במרכזם מחולות שיצרה וגייסה את כל הקיבוץ, ‘ללא הבדל גיל ומין’ לקחת בהם חלק. עד היום זכורים לחברים הוותיקים מופעי הענק המפוארים כשתרצה מנצחת על כל ההכנות, כולל הכנסת החזרות לסידור העבודה. בתחילה רצונה של תרצה להתקדם בלימודי מחול לא נראה מספיק חשוב ורק הגעתה של יהודית ארנון מגעתון לשיחת קיבוץ הביאה להחלטה חיובית. וכך תרצה מדי בוקר קמה בארבע, לאיתור מזיקים בכותנה או ניקוי ביובי המטבח ומשם ללימודים בסמינר הקיבוצים. תרצה לא וויתרה על חיי הקיבוץ והמשיכה בפעילות כולל ריכוז קן ‘השומר הצעיר’ במקום ו… הקמת משפחה. נישאה לדן ספיר והביאה לעולם את גל וניר.

תוך כדי כל הפעילות הגיעה לנועה אשכול. ממציאת כתב התנועה [יחד עם פרופ’ ווכמן]. תרצה בעלת הפוטנציאל התנועתי כמו גם האינטלקטואלי, נשבתה בקסמי השפה החדשה, הבנויה באופן מתמטי כך שהשפה יכולה לתאר כל תנועה במרחב ונשארה ליד נועה במשך למעלה מ- 40 שנה. בתחילה כרקדנית, אחר כך כתלמידה, ותוך שנים מספר כקולגה המעורבת בכל מה שקשור הן להתפתחות כתב התנועה והן לפועלה וחייה של נועה אשכול. כך כתבה ביד נאמנה את מרבית הספרים בנושא וכך ברקמת שטיחיה המפורסמים של נועה. כישרונותיה האינטלקטואלים, היוזמה וההעזה כמו גם האנרגיה שהיתה עצורה בתרצה, הביאו אותה למעמד מיוחד בקבוצה שהתחברה לנועה. היא החליפה את נועה כמורה בסמינר הקיבוצים ועד מהרה הייתה לראש בית הספר למחול ותנועה, שם הצליחה להרחיב ולהעמיק את העיסוק במחול בכלל ובכתב התנועה בפרט. היא הקימה עם תלמידותיה את קבוצת המחול ‘ריקודנטו’ שפועלת כבר למעלה משני עשורים, מייצגת את הסמינר באירועים ואף מופיעה באופן עצמאי. כל הרקדניות הן מורות למחול ותנועה. חלקן עובד עם תרצה מהיום הראשון וגם  לאחר שזכו בתואר ‘דוקטור לכתב תנועה’ הן עדיין ממשיכות ללמוד ולרקוד.

בשנת 1973 – במלחמת יום הכיפורים. נפל דן ספיר [גם אחיו יוסי נפל באותו יום]. הקושי להמשיך במסע הארוך עם נועה אשכול יחד עם גידול ילדיה בקיבוץ, הכריע. היא עזבה את קיבוץ גת ונדדה לחולון, שם חיה ופעלה – נועה אשכול. ימים לא קלים עברו עליה ובסופם התקשרה עם אמנון ורנר מקיבוץ כרמיה שאימץ את ילדיה והם עברו לכרמיה. מאז תרצה קשורה לקיבוץ וחלק גדול מהילדים שם זכו ללמוד אצלה. בשנים האלה זכתה תרצה בהארה נוספת. הסתבר שילדים המתקשים בלימודים, מצליחים ללמוד דווקא בעזרת כתב התנועה. תרצה למדה, חקרה ופיתחה שיטה מורכבת ללמידה מיוחדת לעזרת אותם התלמידים ואף פתחה קורס מיוחד למורים בחינוך המיוחד. באותן שנים תרצה החלה להוציא ספרי מחול שכללו את יצירתה העצמית ואת ניסיונה כמורה וכוראוגרפית. 

נאמנה לדרכה, למרות התנגדותם של רבים מחבריה בשמאל, החליטה תרצה לנסות וללמד בנות דתיות במכללת ‘אורות’ שמעבר לקו הירוק. שם הפתיעה בחיבור מחולות מותאמים לפסוקים מהתנ”ך ומהר מאוד סחפה גם אותן לתחום שאיננו מספיק מקובל ב’מגזר’ הזה.

בשנת 2007 נפטרה נועה אשכול. הקבוצה שסביבה שכבר החלה להתפרק עוד קודם,  כאשר רבים מוצאים את דרכם האישית להמשך הקריירה האמנותית או ההוראתית, עמדה בפני הכרעה – כיצד להמשיך. מעט התלמידות שנשארו, לא יכלו להכיל את תרצה שפרחה ועמדה ערב מיצוי הפוטנציאל האישי והיא אולצה לפרוש. תוך עשור יחד עם ג’ון, תלמידה הראשון של נועה, הם הוציאו שני ספרי עיון מהחשובים ביותר בכל נושא מהות הכתב –  האחד ‘גוף ומרחב’ העוסק בבעייתיות של מעבר הכתב מדו-ממדיות לתלת-ממדיות, והשני ‘אודות הזמן’ העוסק בבעיות תפיסת וכתיבת משך הזמן בו נעשית התנועה. מעבר לעוד ספרים המכילים סוויטות מחול פרי יצירתה, תרצה חזרה לריקודי החגים שנרקדו בעיקר בקיבוצים ואט-אט נעלמו. ספרה ‘חג ומחול’ ריכז מחולות שיצרה למרבית חגי ישראל. הפעם הרשתה תרצה לעצמה לחרוג מהכללים המוקפדים של נועה אשכול. נועה בקשה להחזיר לבני האדם את היכולת להבין וליהנות מתנועה נטו. המחול, טענה נועה, הפך למופע מוזיקלי-תיאטרלי, מוחצן על ידי תלבושות ססגוניות ופירוטכניקה והתנועה עצמה שהיתה צריכה להוות את יסוד המחול איבדה את יכולתה לומר משהו משמעותי.  תפיסה נכונה זאת הרחיקה את מרבית קהל שוחרי המחול. תרצה רצתה לקרבם והוסיפה על כתב התנועה, לכל מחול – שיר חג מושמע בתקליטור ואף תווים, תיאורים גרפיים והסברים. וכך קרה שזהו הספר הראשון שלה שזכה לתפוצה מסחרית. רבים שלא מצויים בכתב התנועה בקשו לחדש ולהרחיב את מסורת ריקודי החגים. כך גם קרה עם סדרת המחולות ‘בעקבות ציירים’. תרצה עשתה שימוש מושכל בציורים ידועים שנמצאו ברקע למחולות מתאימים שחיברה להם. שוב נחשף למחול קהל נוסף שגילה עניין בצרוף המעניין שנתן ביטוי תנועתי לציורים הדוממים.

בשנים האחרונות השקיעה מאמץ רב בפיתוח תכניות למידה בעזרת כתב תנועה, בהבנת הקריאה, חשבון, גיאוגרפיה ועוד, עבור ילדים המתקשים  בלמידה רגילה. העלאת שפע הרעיונות והתרגילים לשיטה סדורה תחת שם כולל “שיטת ספיר”, כמעט הסתימה. אך המאמץ הפיזי והאינטלקטואלי שהושקע בספרים ובפעילויות נוספות  נתן אותותיו.  בת 76 נפטרה בחטף. כך גם “סוויטת מחולות ים”, הכוללת  יצירות וותיקות שלה, לא הושלמה. מחולות אלה ששותפה, ג’ון האריז, בקטעים רבים בדרכה הארוכה, כתב לכל מחול מחווה גרפית –  תלמידותיה תצטרכנה לסיים. כך, צריך לקוות, גם את ספרה החשוב ‘שיטת ספיר’ שאמור לכלול את מתודת ההוראה בעזרת כתב התנועה, הן תצטרכנה לסיים.                  תרצה השקיעה במחקר, בהוראה ובכתיבה את מירב זמנה ויכולתה. האם תוכלנה תלמידותיה שהן גם שותפיה לרבים מספריה לסיים את הכתיבה ולהוציא לאור את “שיטת ספיר” המרתקת שכבר מוכיחה את עצמה מזה שנים? האם ב’מכללת סמינר הקיבוצים’ – ימשיכו להעלות את יצירתה ‘פונאר’ מדי שנה בימי הזיכרון?

דוגמא נוספת לאובדן הכבד עם מותה הבלתי צפוי של תרצה ספיר. בקיבוץ כרמיה הזדמן לה להפגיש יחד, הורים שלמדו אצלה מחול לפני שנים רבות, עם ילדיהם אותם החלה ללמד בשנה האחרונה. ‘משפחה רוקדת’ קראה לפרויקט הזה, נאמנה לשיטתה “כל אחד יכול לרקוד”, כולל גם סבתות… את כולם העלתה על הבמה, חג אחרי חג. ראש השנה, חנוכה, פסח… האם יוכלו בקיבוץ להמשיך לפתח מחול ‘משפחתי’ שהוא מסורתי מחד ומאוד חדשני מאידך ללא כוח ההנעה והאנרגיות הבלתי מוגבלות שלה?

בני משפחתה, תלמידותיה השותפות להישגיה וידידיה ומקוריה הרבים יזכרו אותה כדמות רבת כישרונות, אנרגיה ונאמנות לדרך ייחודית בפיתוח המחול בישראל.